בוסטון – ראסל ואחכ פאריש
מילווקי – ג'באר
לייקרס – ג'באר ואחכ שאקיל.ובסוף צ'מברלין
אורלנדו – שאקיל.
ברוקלין/ניו ג'רסי – דריל דוקינס.
ניו יורק – יואינג.
פילי – מוזס מלון ואחכ צ'מברלין.
טורונטו – כריס בוש.
מיאמי – שאקיל אוניל ואחכ אלונזו מורנינג.
דאלאס – שו בראדלי ?? בעצם לא זוכר שהיה להם סנטר דומיננטי
יוסטון – האקים
סן אנטוניו – רובינסון
ממפיס – פאו גאסול
שיקאגו – ארטיס גילמור
קליבלנד – ברד דוהרטי
יוטה – מרק איטון
דטרויט – בוב לניר
אינדיאנה – ריק סמיתס
דנבר – דיקמבה מוטמבו
מינסוטה – ניקולה פקוביץ ואם מתעקשים – קווין גארנט
אוקלהומה/סיאטל – ג'ק סיקמה
פורטלנד – ביל וולטון ואח"ב סאבוניס!
אטלנטה – מוטמבו
גולדן סטייט – צ'ברלין, נייט תורמונד
שרלוט – אלונזו מורינג
הקליפרס – בוב מקאדו
פיניקס – אמרה סטודמאייר
וושינגטון – וולט בלאמי
סקרמנטו – וולדה דיבאץ'

אטלנטה הוקס – זלמו ביטי.
החברה הצעירים יכתבו אל הורפורד (14.2, 9.2), לקצת יותר מבוגרים אולי תהיה פינה חמה לקווין וויליס (14.1, 9.7)
אבל היות ולהוקס אין היסטוריה עשירה באליפויות, המדד שמבדיל בין הסנטרים בבחירה הוא סטטיסטי. והסנטר עם הנתונים הכי טובים ששיחק במדי ההוקס הוא זלמו ביטי (כן, יש שחקן כזה…)
עם נתונים של 17.4 נק' למש', 11.2 רב' למשחק ו-5 הופעות באולסטאר.

בוסטון סלטיקס – ביל ראסל.
ללא תחרות. צריך להזכיר את הצ'יף, רוברט פריש, שהיה חלק מהקו הקדמי הכי מפחיד ב-NBA.
אבל 11 אליפויות, 5 MVP. לא צריך להרחיב.

ברוקלין נטס – קניון מרטין.
האמת שרציתי לרשום את באק וויליאמס, אבל הוא PF ולא סנטר (למרות שאם לקניון מרטין או לברוק לופז היה חצי מהקשיחות של באק, הנטס היו מצליחים הרבה יותר בפלייאוף)
נשארו קניון מרטין 15.1, 7.6 ב-283 מש' במדי הנטס מול ברוק לופז עם 17.9, 7.3 ב-414 משחקים במדי הנטס. 2 פיינלס רצופים של מרטין הם שנותנים לו את הבכורה.

שארלוט הורנטס. אלונזו מורנינג.
שיחק בקבוצה רק 3 עונות. אבל כאשר מדובר באחד המועדונים הגרועים בתולדות הליגה, הבחירה בשחקן הול אוף פיים, לא מסובכת.

שיקאגו בולס – ארטיס גילמור.
גילמור הגיע לבולס מה-ABA וב-7 שנותיו בקבוצה הגיע לאול סטאר 4 פעמים, קלע 19.3 נק' למשחק, קטף 11.1 רב', וחסם 2.1 חסימות. וכמובן, התהדר באפרו שהיה שווה לפחות 2 מהרב' שלו למשחק (אלמנט ההרתעה…)

קליבלנד קאבלירס – בראד דוהרטי.
היה שחקן של אחת הקבוצות שנדרסו ע"י ג'ורדן. אבל לפחות קליבלנד של דוהרטי, קרייג אילו ומרק פרייס נתנו פייט ראוי.
אחד הסנטרים החכמים ששיחקו. בנוסף ל-19 נק' ו-9.5 רב' גם מסר 3.7 אס' למשחק.

דאלאס מבריקס – טייסון צ'אנדלר.
שיחק בקבוצה רק 2 עונות. אבל העובדה שהיה לו חלק חשוב באליפות היחידה של המועדון, ושהוא השחקן היחיד בתולדות המועדון עם ממוצע של דאבל דאבל במדי המאבס, מכריע את הכף לטובתו.
כמעט נכנס – סם פרקינס, האיש והשלשה.

דנבר נאגטס – דיקמבה מטומבו.
12.9 נק', 12.3 רב', 3.8 חס'. 4 פעמים שחקן ההגנה של השנה.

דטרויט פיסטונס – ביל ליימביר.
בחירה קשה בטירוף. 3 סנטרים אדירים היו בשורות דטרויט:
בוב לניר – 22.7 נק', 11.8 רב', 7 הופעות באול סטאר.
ביל ליימביר – 13.5 נק', 10.1 אס', 4 אול סטאר, 2 אליפויות.
בן וואלאס – 6.6 נק', 11.1 רב', 4 אול סטאר, 4 שחקן ההגנה של העונה, אליפות.
אבל רק אחד מהם נתן להם שם וזהות. ה-"באד בויס." ביל ליימביר.

גולדן סטייט ווריארס – ווילט צ'אמברלין.
41.5 נק', 25.1 רב'. למשחק. מטורף.

יוסטון רוקטס – אקים אלאג'ואן.
מזל גדול שמוזס עבר לפילדלפיה, כי אחרת להשמיט אחד מ-2 הסנטרים הגדולים של המשחק היה טרגי.
אלג'ואן – 22.5, 11.4, 3.2 חס', MVP, שחקן ההגנה של השנה (פעמיים), 2 אליפויות, 2 MVP פיינלס.
מוזס מלון (במדי יוסטון) – 24 נק', 15 רב', MVP.

אינדיאנה פייסרס – ריק סמיתס.
לסמיתס 15.1 נק' ו-6.1 רב'. וגם העפיל עם הפייסרס לפיינלס אחד.

ל.א קליפרס – בוב מאקדו.
השחקן היחיד בתולדות המועדות לזכות ב-MVP.
בנוסף גם נבחר כרוקי השנה, והיה 3 פעמים הקלע המוביל בליגה.

ל.א לייקרס – קארים עבדול ג'אבר.
5 אליפויות במדי הקבוצה. קלע הכי הרבה נק' בתולדות ה-NBA.
לא חושב שיש ויכוח למרות הענקים (תרתי משמע) האחרים ששיחקו בקבוצה.

ממפיס גריזליס – מארק גאסול.
הבחירה נפלה בין אחד מ-2 האחים גאסול. מארק הוא זה שעזר יותר להתוות לקבוצה את האופי ההגנתי הקשוח שלה כיום.

מיאמי היט – אלונזו מורנינג.
2 סנטרים שלא נבחרו ע"י ההיט, חברו ל-2 גארדים גדולים (טים הארדווי ודוויין ווייד) ועזרו להפוך את ההיט לאחת הקבוצות החזקות במזרח.
מורנינג עם 21 נק', 10 רב', 3.1 חס' ופעמיים שחקן ההגנה של העונה,
עוקף את שאקיל עם 19.6 נק', 9.1 רב', וחלק משמעותי באליפות 2006.

מילווקי באקס – קארים עבדול ג'אבר.
אליפות, פיינלס MVP, רוקי השנה, 30 נק' ו-15 רב'.
גם עם לא היה עובר לליקרס, ופורש אחרי 6 עונות במילווקי – עדיין היה נבחר להול אוף פיים.

מינסוטה טימברוולבס – אל ג'פרסון.
לא שממש הייתה לו תחרות. אבל מאזן של 20 נק', 10 רב' זה ממש לא רע.

ניו אורלינס פליקנס – אנטוני דייויס.
אני מסרב להכניס את טייסון צ'אנדלר פעמיים לרשימה!
אז פשוט העברתי את דייויס עם 19.7, 9.5 ו-2.5 חסימות לעמדת הסנטר (גם בגלל שלהגדיר את אסיק "שחקן כדורסל" זה בעייתי)

ניו יורק ניקס – וויליס ריד.
שוב התנגשות טיטאנים. והפעם 2 גדולים במיוחד, שאין דרך להציל מכבודם ולשבצם בקבוצה אחרת – וויליס ריד ופטריק יואינג.
ליואינג 22.8, 10.4ו-2.7 חס' ב-1039 משחקים במדי הניקס.
לריד 18.7, 12.9 ב-650 מש' במדי הניקס.
אבל לריד 2 אליפויות במדי הניקס, בשניהן זכה בפיינלס MVP, בנוסף ל-MVP עונה רגילה בו זכה.
2 השחקנים התמודדו מול שחקני ענק (ריד מול קרים וצ'מברלין, יואינג מול אלאג'ואן ורובינסון), אבל רק 1 יצא עם אליפות בידו – ריד.

אוקלהומה(סיאטל) ת'אנדר – ג'ק סיקמה.
לסיקמה 16.8, 10.8 ואליפות. בנוסף 7 משחקי אולסטאר באמתחתו.

אורלנדו מג'יק – שאקיל אוניל.
קרב הנוטשים מסתיים בנוק אאוט של שאק (27.2, 12.5, 2.8) על דווייט (18.4, 13, 2.2)
בנוסף, לפחות שאקיל פשוט חתך.

פילדלפיה סיקסרס – מוזס מלון.
מלון נופל מווילט בסטטיסטיקה, אבל לזכותו רשומה אחת האליפויות הגדולות בתולדות ה-NBA, אליפות ה-"פו, פו, פו".
בעונת 82/83 מלון זכה ב-MVP והוביל את הסיקסרס לאליפות שכללה סוויפ על הלייקרס של קארים ומג'יק, ומאזן פלייאוף של 12 נצחונות והפסד בודד. כמובן שגם זכה באותה עונה בפיינלס MVP.
בלי מוזס, לד"ר לא היתה אליפות.

פניקס סאנס – אמרה סטודומייר.
מדהים שלקבוצה עם הסטוריה כל כך ארוכה, המתמודדים לתואר הסנטר הם 2 PF.
אלוון אדאמס שזכה בתואר רוקי העונה של 76', מול אמרה שזכה באותו התואר ב-2003.
אבל ה-21.4, 8.9 של אמרה מנצחים. ותודה לסטיב נאש שהביאוני עד הלום…

פורטלנד טריילבלייזרס – ביל וולטון.
אחד השחקנים המיוחדים ששיחקו כדורסל. המציא את עמדת הפוינט סנטר, ורק ריבוי של פציעות עוצרות בעדו מלהכלל ברשימה המצומצמת של "הסנטר הגדול. נקודה."
הוביל את פורטלנד לאליפות היסטורית ב-77', אז זכה בפיינלס MVP, זכה ב-78' ב-MVP.

סקרמנטו קינגס – וולדה דיבאץ'.
היה חלק מהותי מסקרמטו האדירה של תחילת המילניום.
מפתיע לראות קבוצה שקיימת מיום א' של ה-NBA, ללא ביג מן אמיתי.
לכן אחרי שבפורטלנד, הג'ינג'ים זכו לייצוג, סקרמנטו מעניקה ייצוד למגזר העובדים הזרים…

סן אנטוניו ספרס – דייויד רובינסון.
21, 10, MVP, 2 אליפויות ופציעה אחת שאפשרה את הגעתו של דנקן, ואת הפיכתה של הספרס לאחד המועדונים הגדולים בתולדות ה-NBA.

טורונטו ראפטורס – כריס בוש.
איזה באסה להיות אוהד הראפטורס…

יוטה ג'אז – מארק איטון.
650 משחקים. 4 חס' למשחק. נתון מדהים.
(את כל הנק' והרב' לקח קרל מאלון)

וושינגטון וויזרדס – ווס אנסלד.
אחרי ווילט, אנסלד היחיד לזכות ב-MVP ורוקי העונה באותה עונה. בנוסף זכה באליפות ב-78'.

אטלנטה- מוטומבו
בוסטון- ביל ראסל
ברוקלין/ניו-ג'רזי- ברוק לופז
שרלוט- אלונזו מורנינג
שיקגו- ג'ואקים נואה
קליבלנד- ברד דוהרטי
דאלאס- טייסון צ'נדלר
דנבר- דיקמבה מוטומבו
דטרויט- ביל למביר
גולדן סטייט- ויילט צ'מברליין
יוסטון- חאכים אלאג'ואן
אינדיאנה- ריק סמיתס
קליפרס- בוב מקאדו
לייקרס- קארים עבדול ג'אבר
ממפיס- מארק גאסול
מיאמי- שאקיל אוניל
מילווקי- קארים עבדול ג'אבר
מינסוטה- אל ג'פרסון
ניו אורלינס- טייסון צ'נדלר
ניו יורק- פטריק יואינג
אוקלהומה סיטי/סיאטל-
אורלנדו- שאקיל אוניל
פילדלפיה- ויילט צ'מברליין
פניקס-
פורטלנד- ביל וולטון
סקרמנטו- דמרקוס קאזינס
סן אנטוניו- דיוויד רובינסון
טורונטו-
יוטה- מארק איטון
וושינגטון- ווס אנסלד

מדהים שלגבי פיניקס (מילא טורונטו, קבוצה חדשה יחסית) אני לא מצליח להיזכר בשום סנטר ראוי בהיסטוריה שלה.